כתבו את המייל שלכם פה

כתבו את המייל שלכם פה ותקבלו התראה למייל בכל פעם שנעדכן את הבלוג! איזה קטלני אה?

יום חמישי, 11 באוגוסט 2016

טיסה 507 למוסקבה (אמרי)

7:30 השכמה. מנשק את אהובתי ואומר לה בנונשלנטיות ״קומי האני (honey), צריך לטוס ליפן״. ככה מתחיל לו היום הראשון במסע שלנו. אחרי שנה וקצת של מרוץ לדבר הבא, לסופ״ש הבא, לפעם הבאה שיהיה איזה רגע של אוויר או נחת, סופסוף אני והיא על טיסה למוסקבה. לא שאבדנו משהו בעיר הבירה של היריבה של הספונסר של מדינתנו (למרות שאני לא שולל אפשרות שהמגהץ שלנו באורך פלא הגיע גם שם...), היא תשמש יעד חיוני במסע שלנו בשל היכולת המדהימה שלה להוזיל את כרטיס הטיסה ליעדנו הסופי באמצעות מנגנון חדשני ומסתורי שנקרא בעברית רהוטה: ״קונקשן״ או בהטיה לקנקשן, קינקששנו ובגוף ראשון הווה מקנקנשים.
האתגר הראשון מתחיל בהושבה בטיסה. את האני שלי הושיבו במושב 24C. ואילו את אנכי הושיבו הרחק הרחק אי שם ב25D. אתם קולטים את האבסורד? בינינו מפרידים מעבר ושורה שלמים!!

להלן אילוסטרציה:


(תא טייס)

נוסע
נוסע
נוסע
מעבר
האני שלי
נוסע
נוסע
נוסע
נוסע
אנוכי
מעבר
נוסע
נוסע
נוסע

(זנב המטוס)

איזה ברוך.... וככה נעביר טיסה שלמה של ארבע שעות?! האני שלי יודעת להתמודד. עוד לפני ההמראה היא נכנסת למצב שבצבא היינו קוראים לו "תוק מחמיר". בעברית זה אומר שהיא ישנה כמו בול עץ. אני מקליד את המילים הראשונות של המסע שלנו שזה עתה התחיל. אתם מוזמנים להצטרף אלינו. לא פיזית כי... בכל זאת אנחנו נהייה קצת ביפן שזה שבע שעות קדימה מציון. אבל במחשבה, בהשראה ובלייקים, קומנטים וטפיחות אחרות על האגו שלנו שיגרמו לנו להרגיש טוב. כי אני לפחות סיימתי לפני חודשיים שירות צבאי של שש וחצי שנים. ונראה לי שאני יכול לנוח קצת. בינתיים. עם יקירתי. גם כשהיא במרחק של שורה ומעבר ממני.
תמונה של רוסיה מהמטוס


האיחוד המרגש בטיסה השנייה ממוסקבה לטוקיו. כמו שאתם רואים שמחה וצהלה.
את הפוסט הראשון אנחנו מקדישים לחברתנו היקרה ש. אוואי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה