כתבו את המייל שלכם פה

כתבו את המייל שלכם פה ותקבלו התראה למייל בכל פעם שנעדכן את הבלוג! איזה קטלני אה?

הירשמו כאן ותקבלו מייל בכל פעם שנעדכן את הבלוג

יום שישי, 12 באוגוסט 2016

זכרונות (ענברי) 12/8/2016


המתוק מעיר אותי בבוקר כי הוא רעב. אותי כמובן אי אפשר להעיר בבוקר. משימה לא פשוטה לקח על עצמו. אחרי שמשכתי עוד חצי שעה שלמה שבה הוא מצהיר שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו ומשתגע, יצאנו. התחלנו את ביקורנו באתר הראשון, שכונת אזאבו-ג׳ובאן (AZABU-JUBAN), הלא היא ביתו של האני.

שם התגוררה משפחת פארן במשך 8 שנים תמימות ושם גדל לו אמרי קטן. שכונה מתוקה. מאד מודרנית. למעט הכיתוב ביפנית פה ושם (אבל בהחלט לא הרבה) לא הייתי זוכרת שזו יפן ולא קליפורניה. הכל מוכר. גם רשתות אמריקאיות, המפלצות הגלובליות הללו מקשטות את הרחוב בסטארבקס, מקדונלד'ס ובאסקין רובינס. אני מוצאת נחמה מסויימת בכך סטארבקס לא עברו את הסטנדארט הישראלי לבית קפה נורמלי. (לא עניין של מה בכך בהתחשב באמריקניזציה ועוד מונחים מפציצים של מדעי החברה שמסכמים שנה א׳ בתואר). המצחיק הוא שלמקומות האלה הוא הכי התרגש ללכת. ואני שמחתי שהוא מתרגש. אל תבינו לא נכון, שנינו עדיין רואים בהם רשתות מזון די נחותות ולא מזמינות במיוחד, ומעדיפים בקבוק של תה ירוק מהמכונות שתייה (אמא- יש פה תה ירוק יסמין בבקבוק קר במכונות בכל פינה. מדהים נכון?).


מכונת שתייה יפנית טיפוסית.
אבל הסניף הזה- זה היה זיכרון אישי עבורו. הוא זכר את עצמו כילד בסטארבקס המקומי, איך שיגע את אמא לבוא למקדולנדס עד שהסכימה וכמובן לגלידה של באסקין רובינס - התרגש ממש. גם לחנות משחקי וידיאו וקלפים (יפנים) המקומית הלכנו. ״פה אני ות' היינו באים לקנות עם דמי כיס, כל הזמן באנו לפה לשחק (בלי ההורים)״. ואני מנסה לראות אותם מתרוצצים פה ברחובות, האני קטן ילד בהיר ובלונדיני רץ בים של יפנים. האמת שאני לא צריכה להיות בשכונה שם בשביל זה, מאז שהגענו לפה אני כל הזמן מנסה לדמיין את עידית רוכבת על טוסטוס ברחבות פה, ברכבת, את א' בחנויות בטח מתעצבן שהם רצים ובורחים, את הילדים חוזרים מהגן. להתאים את המקומות לסיפורים. אני שואלת אותו המון שאלות על היומיום שלהם ביפן, שלרובם התשובה היא חיוך משועשע שמשמעותו איך את מצפה שאני אדע את זה, ואני אומרת עזוב, אני אשאל את אמא שלך.


פה! פה גדלתי!
רגע בעצם איפה אנחנו?
 ואז הגענו לבית ספר יסודי שלו. בית הספר הבינלאומי. סגור לחופש הגדול, אבל המנהל (אוסטרלי לפי המבטא) ראה אותנו מסתכלים והזמין אותנו פנימה לסיור!. הלכנו לכיתה של אמרי, והמנהל גם הסביר שהבית ספר נפתח אחרי מלחמת העולם השנייה לילדי תערובת של חיילים אמריקאים ויפניות שהציקו להם בבתי ספר הרגילים. הבית ספר הזכיר לי את האוזנר, הבית ספר היהודי של אח שלי. שומר בכניסה, בניין מגודר גדר עבה, קטן יחסית. זאת בהשוואה לבתי הספר הציבוריים בארה"ב שאני למדתי בהם עם מדשאות ענקיות ובלי שום שער או גדר.

אמרי חוזר לבית הספר
זה היה אתמול. והיום היינו בשכונה מגניבה של חנויות יפניות שנקראת הראג׳וקו, אני קוראת לה הר-הג׳וקים. מה שמצחיק את אמרי כל פעם מחדש. היה יותר מגניב מאיזורים שראינו לפני, כי טוקיו כל כך מודרנית ומערבית שקשה לפעמים להבחין בייחוד היפני במבט ראשון, ושם בהחלט ראינו איזורים של חנויות צבעוניות ומעניינות.

מחר יום אחרון בטוקיו לבינתיים.

4 תגובות:

  1. איזה כיף לכם!!! אז כמובן ששולחת המון ברכות לדרך, שתהיה בטוחה ומהנה כמובן! וממש כיף לשמוע את התיאורים שלך, ענבר על שכונת הילדות וגם אותי את מוזמנת לשאול שאלות....אחרי הכל גם אני אספתי אותו מהגן מדי פעם.

    השבמחק
  2. איזה כיף לכם.... וגם לי יצא להוציא אותם כמה פעמים מהגן... ואין כמו לראות את האמהות היפניות משתאות בראותם שני ילדים בלונדיניים (יש לומר מהממים) דוברים יפנים שותפת משחקים ביניהם בגן השעשועים... איזה כיף להיזכר....

    השבמחק
  3. הי ילדים... איזה כיף להשתתף בטיול דלכם, דבר שמזכיר נשכחות מהפעמיים שהיינו ביפן וגםנגורם לנו געגוע קטן -שאתם ממלאים אותו. ספרו לנו המון.....ואנחנו נלווה אתכם מכאן...

    השבמחק
  4. ענבר: כיף לקבל פידבק מכם!! נשיקות

    השבמחק