המתוק מעיר אותי בבוקר כי הוא רעב. אותי כמובן אי אפשר להעיר בבוקר. משימה לא פשוטה לקח על עצמו. אחרי שמשכתי עוד חצי שעה שלמה שבה הוא מצהיר שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו ומשתגע, יצאנו. התחלנו את ביקורנו באתר הראשון, שכונת אזאבו-ג׳ובאן (AZABU-JUBAN), הלא היא ביתו של האני.
שם התגוררה משפחת פארן במשך 8 שנים תמימות ושם גדל לו אמרי קטן. שכונה מתוקה. מאד מודרנית. למעט הכיתוב ביפנית פה ושם (אבל בהחלט לא הרבה) לא הייתי זוכרת שזו יפן ולא קליפורניה. הכל מוכר. גם רשתות אמריקאיות, המפלצות הגלובליות הללו מקשטות את הרחוב בסטארבקס, מקדונלד'ס ובאסקין רובינס. אני מוצאת נחמה מסויימת בכך סטארבקס לא עברו את הסטנדארט הישראלי לבית קפה נורמלי. (לא עניין של מה בכך בהתחשב באמריקניזציה ועוד מונחים מפציצים של מדעי החברה שמסכמים שנה א׳ בתואר). המצחיק הוא שלמקומות האלה הוא הכי התרגש ללכת. ואני שמחתי שהוא מתרגש. אל תבינו לא נכון, שנינו עדיין רואים בהם רשתות מזון די נחותות ולא מזמינות במיוחד, ומעדיפים בקבוק של תה ירוק מהמכונות שתייה (אמא- יש פה תה ירוק יסמין בבקבוק קר במכונות בכל פינה. מדהים נכון?).
מכונת שתייה יפנית טיפוסית. |
אבל הסניף הזה- זה היה זיכרון אישי עבורו. הוא זכר את עצמו כילד בסטארבקס המקומי, איך שיגע את אמא לבוא למקדולנדס עד שהסכימה וכמובן לגלידה של באסקין רובינס - התרגש ממש. גם לחנות משחקי וידיאו וקלפים (יפנים) המקומית הלכנו. ״פה אני ות' היינו באים לקנות עם דמי כיס, כל הזמן באנו לפה לשחק (בלי ההורים)״. ואני מנסה לראות אותם מתרוצצים פה ברחובות, האני קטן ילד בהיר ובלונדיני רץ בים של יפנים. האמת שאני לא צריכה להיות בשכונה שם בשביל זה, מאז שהגענו לפה אני כל הזמן מנסה לדמיין את עידית רוכבת על טוסטוס ברחבות פה, ברכבת, את א' בחנויות בטח מתעצבן שהם רצים ובורחים, את הילדים חוזרים מהגן. להתאים את המקומות לסיפורים. אני שואלת אותו המון שאלות על היומיום שלהם ביפן, שלרובם התשובה היא חיוך משועשע שמשמעותו איך את מצפה שאני אדע את זה, ואני אומרת עזוב, אני אשאל את אמא שלך.
רגע בעצם איפה אנחנו? |
זה היה אתמול. והיום היינו בשכונה מגניבה של חנויות יפניות שנקראת הראג׳וקו, אני קוראת לה הר-הג׳וקים. מה שמצחיק את אמרי כל פעם מחדש. היה יותר מגניב מאיזורים שראינו לפני, כי טוקיו כל כך מודרנית ומערבית שקשה לפעמים להבחין בייחוד היפני במבט ראשון, ושם בהחלט ראינו איזורים של חנויות צבעוניות ומעניינות.
מחר יום אחרון בטוקיו לבינתיים.
איזה כיף לכם!!! אז כמובן ששולחת המון ברכות לדרך, שתהיה בטוחה ומהנה כמובן! וממש כיף לשמוע את התיאורים שלך, ענבר על שכונת הילדות וגם אותי את מוזמנת לשאול שאלות....אחרי הכל גם אני אספתי אותו מהגן מדי פעם.
השבמחקאיזה כיף לכם.... וגם לי יצא להוציא אותם כמה פעמים מהגן... ואין כמו לראות את האמהות היפניות משתאות בראותם שני ילדים בלונדיניים (יש לומר מהממים) דוברים יפנים שותפת משחקים ביניהם בגן השעשועים... איזה כיף להיזכר....
השבמחקהי ילדים... איזה כיף להשתתף בטיול דלכם, דבר שמזכיר נשכחות מהפעמיים שהיינו ביפן וגםנגורם לנו געגוע קטן -שאתם ממלאים אותו. ספרו לנו המון.....ואנחנו נלווה אתכם מכאן...
השבמחקענבר: כיף לקבל פידבק מכם!! נשיקות
השבמחק